<h1>חוקות הדיינים סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף קא:</h2>
וכתב ר"מ ז"ל בה' מלוה ולוה בפ' כ"ה [ה"ח] שאם הערב או הקבלן חייבו על עצמן על תנאי אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד מפני שהוא אסמכתא כיצד כגון שא"ל תן לו ואני אתן אם יהי' כך וכך או לא יהי' כך וכך דכל התולה שעבודו שאינו חייב בו (דאם) [באם] יהיה או לא יהי' לא גמר והקנה שום קנין ולפיכך לא נשתעבד. ומי שלא פירש קצב הדבר שערב כגון שא"ל כל מה שתתן לו תן לו [ואני ערב] או הלוהו ואני ערב או מכור לו ואני ערב יש מן הגאונים ז"ל שהורו שאפילו מכר לו בי' אלפים או הלוהו מאה אלף נשתעבד הערב בכולו, אבל ר"מ ז"ל כתב שם בהלכות לוה ומלוה בפ' כ"ה [הי"ג] שאין זה הערב חייב כלום שכיון שאינו יודע הדבר במה ששעבד עצמו בו (ו)לא סמכה דעתו ולא שעבד עצמו כלל ודברים של טעם הם עכ"ל ומכאן נראה ודאי לפי דברי הרב ז"ל באלו האנשים הנכנסים ערבים בעבור חבריהם שיפרעו כמו שיטילו עליו מוכרי המס או מחלקי המס שאותו ערבות הוא בטל לגמרי אעפ"י שנטל קנין כיון שאינו יודע כמה מס יטילו עליו מוכרי המס או מחלקי המס, עוד כתב הרב ז"ל בהלכות מכירה בפ[י]"א [הט"ז] חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הריני חייב לזון אותך או לכסותך ה' שנים אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד שזו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה וכך הורו רבותי עכ"ל אבל מורי תמ"ך כתב בתשובת שאלה דדברי הרב ז"ל בזה אינן אלא מן המתמיהין שהרי מצינו במס' כתובות בפ' הנושא את האשה [ק"א ע"ב] הנושא את האשה ופסק[ה] עמו לזון את בתה ה' שנים חייב לזונה ה' שנים ואם הוא שמתחייב עצמו בשטר במה שאינו חייב זה ודאי הוא מחלוקת בגמ' בפ' הנושא את האשה [שם] בין ר"י ור"ל והעמדנו מחלוקותם בשטר פסיקתא דהיינו דאומר לחבירו כמה אתה נותן לבנך כו"ך וכמה אתה נותן לבתך כו"ך ועמדו וקדשו הם הם הדברים הנקנין באמירה ר"י אומר חייב ור"ל אומר פטור והלכתא כר"י וכן בכל כיוצא בזה שמחייב עצמו בשטר במה שאינו חייב כלום וכש"כ כשקנו מידו על מה שמחייב עצמו שהוא חייב וכתב הוא [מורי תמ"ך] שזו אחת מן התשובות שהשיב עליו הראב"ד ז"ל.
